היום היה לי שיעור ממש מקסים, לא זכור לי הדבר הרבה זמן. הכול התהיל כרגיל עם זה שתלמידים הקבועים התיישבו מאחור , איחור מסווי, ויכוחים על פתיחת מחברות. באיחור מגיע חבורה אושרי, תומר ורועי , אבל מתיישבים בשורה ראשונה.

התחלתי מהדגמה של הקפלת כוח עם גלגלת. מדי כוח שלקחתי מפני לא ממש עזרו (כרגיל). חוסר דיוק שלהם נורא. יותר נזק מתועלת. הדגמתי שעורך החוט כפול מי גובה ההרמה- מכן דרך קצרה להבנת הקפלת כוח. מכן עברנו לתמסורות שונות כולל הברגה, עם החישובים. אושרי היה תלמיד הכי חיובי ותורם. המטמתיקה שלו בסדר גמור. רוב התלמידים השתתפו וחשבו.

ינון שהיה מאוד פסיווי כול השנה נתן רעיונות טובים. בסוף השיעור אושרי ותומר ביקשו לעשות להם שיעור על נרגילה. זה נמשך משנה שעברה שעשיתי בתמימותי שיעור עם בקבוק מריוט שהתברר כפופולרי למדי. אחרי השיעור תומר התקשר לנייד שלי ושאל עם להביע נרגילה שלו לשיעור הבה. ברור שסירבתי יחסית בנימוס. אבל אחרי הבחינה נעשה שיעור עם בקבוק מריוט בשיטוף תומר ואושרי. יש גם מקום להסביר שעשן קר מנרגילה יותר נוח לנשימה מעשן חם אבל גם יותר מזיק.

מנסה להבין מה נשתנה.

1.א. קצת נרגע מצרותיו.

2 . אדלה המנהלת עושה עבודה נאמנה ופרוזדורים ומחששות זה לא אופציה לבילוי נוח.

3. אם כול הכעס שלי על התנהגות אפ לא פעם אחד לא חשבתי שיש לי כיתת סתומים.

4. מילה עונש לא הוזקרה .

5. עולי זה מצב הירח

איזור התפתחות הקרוב-כיתה כמראה

השיעור היום היה כשה למידי. בתכילת השיעור כמה תלמידים ביקשו שאעשה להם שיעור כיף, והבנתי את הרמז. היו איתי אביזרים להדגמה קצרה של מקורות אור שונים (מנורת ליבון, פלוארסצנת ולד) שתכננתי לסיים איתם את השיעור ולקשור את זה ליום כדור הארץ , אבל ראיתי שאין דרך אחרת אלא להתחיל עם זה. תלמידים כולם התלהבו מי מד רציפות (ולא לקחו אותו). הם למדו שחשמל זורם רק כשה מעגל סגור(הפשטנות מכוונת ,זה מה שלמדו) ושגופנו מוליך חשמל. לא תיכננתי את זה בכלל. תיכננתי רק להדגים שמנורת קומפקת ופלוארסצנת בכיתה -אותו דבר בבחינה פיזיקלית. אמרתי שאנו מחויבים לחומר וניסיתי לדבר על מנופים

כהמשך לשיעור שעבר. לא היתי צריך לעשות את זה. בדיאבד היתי צריך לתת להם אפשרות לבחור נושה לשיחה משותפת בכיתה

(כול נושה שהוא) ולשוחח עליו. המטרת השיעור היתה אמורה ליהות -שיעור כיף שלא כולל מוסיקת ניידים. קרבת מבחן הפריעה

לעשות בחירה נכונה. רצון קבוצה אי אפשר לכופף ,אפשר רק לכוון בעדינות . ביציע מהחצר בני הכיתה ביקשו סליחה על התנהגותם.

מנופים. בשבוע הבה אני רוצה להשלים מהלך של לימודי מנוף עם דגש על מוזניים. אכין דפים מובנים. חשיבות הגדולה היא בתמיכה למעבר מאריתמטיקה לאלגברה שרבים לא מצליחים לעשות לעולם. משוואה מתמטית - זה פעולת השקילה בבסיסה.

טילים ותלמידים

1. ראינו היום פרויקט של עידו. ממש יפה וברור למה תלמידים אהבו את זה. דבר החשוב בעיניי זה ערך בידורי לא מבוטל שיש לשיעורים בסגנון כזה. לתלמידים היום סף גירוי מאוד גבוהה בגלל כול המדיה. ניקרה המוכנות ללכת עד הסוף עם עקרונות. צריך לתכנן ולבנות משגר- בונים, אין מקרן בבית ספר מביעים מהבית. יש בזה גם מימד חזק של דוגמה אישית.

2. באותו עניין מצד השני , תלמידים מחצי כיתה השניה (שלי) מרגישים במידה מסוימת של צדק כקופחו.

3. ראיתי את התגובות החיוביות מאוד כשלימדתי את רזי הלחמה. הקפדתי מאוד על בטיחות וכתוצאה התנסות תלמידים היתה טורית ולא

מקבילית. יש לזה מחיר. מצד שני ראיתי כבר יותר מפעם אחד שבטיחות קודמת לכול.

4. שיעור אתמול. התחלתי נושה כוחות ומנופים. התחלתי ממנוף הכי מורכב ומעניין -מיתר מתוח. מתחתי חבל בין שתי כיסאות ,

אל כיסה אחד ישב אושרי , על השני דודו. רועי הזיז את הכיסאות עם אצבע הקטנה. חישבים של רווח מכני עשינו בעזרת מחשבונים של תלמידים. חשבתי (וצדקתי) שמושג מנוף קיים בתודעת התלמיד בצורה לא מדעית. דיברנו על גיתרה , חץ וקשת...

בשלו השני העברתי בין תלמידים שתי מנופים : מפתח שבדי ומפתח אלן(אין לי מושג איך כותבים את המילה). לתלמידים היה מאוד מעניין כמה עולה כול כלי ואם כלי שבידיהם איכותי. רק תלמיד אחד (תומר) הכיר מפתח אלן . הוא תיקן איתו אופניים.

5. לימוד פרדוקסלי- לימוד אמיתי. הסבתי תשומת לב תלמידים על זה שכוח המופעל על ידי כול אחד מהכלים דגל ככול שראש

בורג קטן. רוב התלמידים לא אוהבים להתקע בפרדוקס. אותי מאוד מעניינת דרך נכונה ללמד להכיר בפרדוקסליות של העולם.

שבת שלום

שיעור מבחן. נמאס לי לעשות מבחנים, כאן אני מסכים עם תלמידים. הרגשה של כמה וכמה פיספוסים, וחשוב מיהם :מה שירון שם לב: מרוב ציפיה להפרעות, פחות התקוננתי לעניין ותגובות חיוביות ונורמליות של תלמידים. חייב להתחבר חזרה לאופטימיות, סך הכול קבוצה עשתה דרך רצינית מציניות טוטלית לשאלות כמו של מורן היום על טיב מחסומי לפעפוע. אני חושב שלשאלות כאלה אפשר לענות בשיעור הבה. אני הולך לאמץ נוהל כזה: עם יש שאלה חשובה שאי-אפשר לתת תשובה פרודוקטיוות בבליץ ואני לא טוב בבליצים- שיוער הבה זה הזמן. התשובה שלי תהיה ש IBM עבדו 18 שנים על מחסום פעפוע לנחושת.

פלפונים: נורא אדומה שלא עוברים לסדר היום. קודם כול אני לא רוצה להתחרות על תשומת לב בשיעור עם סרט כחול.

הלוגיקה פשוטה: בכיתה כזות אי-אפשר לטפל בכול ההפרעות. אם אושרי לא פיצץ שיעור כהרגלו אלה רק עשה כמה סיבובים, זה כבר משהו. אבל מה שבאמת חשוב -זה להוריד את הלחץ ולעשות עבודה בכיף. שבת שלום, ותודה ליורם. מקווה שלא אחזבתי יותר מדי.

1. פגישה עם מנחי. המנהל חדש נשמע מאוד מבין, בפרט עניין שגילה בלימוד פיזיקה.

2. מה לעשות עם תלמידים אחרי מסירת מבחן? אחרי כמה ניסיונות אני מבין בצורה ברורה שתלמידים שמסרו מבחן צריכים מנוחה או פעילות מחוץ לכיתה. הישארותם בתוך הכיתה לא מאפשרת עבודה אפקטיווית של תלמידים חלשים יותר. גם בכיתה עם שקט מוחלט תלמיד שסיים בחינה ואין לו מה לעשות -הפרעה וגירוי חזק מאוד לזה שעדיין לא סיים. עולי אפשר לנסות להכניס תלמיד שסיים לכיתה אחרת ( בשיעור הבא שלי או של עידו).

3. עוד לו הספקתי לראות מבחנים, אבל מפתיע לטובה שיש למידה ועניין מינימלי. קשהתחלתי ללמד אנרגית חום לא היה תלמיד אחד שגילה עניין כולשהו. הפתיע אותי לרעה (לא חזק מידי) שאחרי שיעור מאיוחד כפול מסביר דוד שמש רבים היו התלמידים שחשבו שקולט מותקן גבוה יותר מדוד. לא טעות גדולה לנחש שרובם לא ההזיקו מברג לעולם בידיים . זה לא היה ככה בדור שלנו.

אנחנו הולכים ללמד על מכונות הפשוטות. פעם כול ילד ידע להשתמש במפתך שבדי. היום ילד יראה אותו פעם ראשונה השיעור שלי. זה עצוב.

4. הנושה פרויקטים של תלמידים לא ירד מן הפרק אף פעם. זה דורש הרבה מאמץ מחוץ לכיתה. זה עולי דרך יחידה להגיע לילדים רבים שעד היום ביזבזו זמן בבית הספר ולא למדו. עוד פעם, הבעיה הגדולה -חוסר מאיומנות עבודה.

1. פרויקטים. כקיבלתי שיעור חשוב בעיניין השיטה: אין הבדל בין ניהול פרויקט אמיתי וניהול פרויקט קטו של תלמיד: זה ניהול.

שתי דודו ותומר שהיו צריכים להכין איתי ביום שלישי תצוגה של מצב מוצק (גבישי מלח) ומצב זכוכית (דיסק אופטי) פשוט לא היו בבית ספר באותו יום. ... בנוסף מצאתי מיקרוסקופים במצב דורש ניקוי יסודי....

מסקנה: פרויקט של תלמיד זה דבר טוב , אבל לוגיסטיקה עלי. שבוע הבא אני חוזר על אותו פרויקט עם אותם תלמידים.

2. משמעת. דיברתי על זה כבר באסיפת מורים אבל... מערכת קצת אותיסטית . עם תלמיד מגיע בלי חולצה של בית ספר , הוא מושעה מין השיוער מיד. התנהגות צינית בגבול הפלילי לא מעניינת איש. זה מזכיר לי את הצבא....

3. תמיד חשבתי שגישה לפיזיקה כבסיס להנדסה בריא יותר מגישה כוללנית מסבירה עולם , אבל ... חומר ביולוגי במטאורית

http://www.pnas.org/content/early/2010/02/12/0912157107.abstract

1. "גזענות". בתחילת השיעור תלמידים שאלו האם ראיתי בטלוויזיה סרט...מדהים. ישר הבנתי שזה סרט על שחיטות אצל שחנינו. בסרט הושפל עד אפר נכדו של מופטי ההוא של ירושלים. שאלתי את מורן אם היא מכירה את סיפור מופטי בזמן השואה. היא אנתה לי שלו. היא געזנית לא מנומקת. חוסר ידע כזה מפחיד. (הקדמה לשיעור)

2. פרויקטים. אני הולך להמשיך מה שהתחלתי. שי רק בעיה עירגונית שתלמידים המכינים פרויקט צריכים לשבת איתי לפני. אחרת

רמת עבודה שלהם לא מספקת (אותי). כול העניין הזה האלתי לצורך שיפור הרמה. נפתור את זה בישיבה פדגוגית.

3. לקחתי את הראיון של מבחנון קצר אחרי כול שיעור. לא בטוח ביסומיות. הקבוצה יכולה להתמרד. אני רואה את זה כמו בנהיגה בכביש רטוב. התחלתה להחליק , סובב הגה לכיוון החלקה ותתפלל.

4. ניסוי העברת חוט נחושת דרך קרח. מעבירים דרך בקבוק שתיה קטן שתי חוטי נחושת (גלויים!!!) . ממלאים מים ומכניסים למכפיא. עם הפעלת כוח מקרב את החוטים ,המרחק מצתמצם וקרח ממלא מקום אחרי חוטים. הניסוי מאשש שלוש תופאות פיזיקליות: הפסקת זרימת מיים דרך חור בבקבוק אקב לחץ אטמוספרי (עבר בכיתה), ירית טמפרטורת הטחת קרח עם לחץ , ומכונה פשוטה(מתיחת צדדית של חבל קשור בשתי קצבות) מגדילה כוח. כשנלמד מכונות פשוטות, אזכיר את הניסוי.

היה יותר טוב אילו החנתי כמה סטים, אבל משקולת כבדה מאוררת שאלת בטיחות. עבודה עצמית מאולה לתלמידים חזקים מאוד.