הרגשה שלי המבחן הסיג את מטרה ראשית: מול תלמידים הוצבה מראה על הבנת פיזיקה בשלו זה. מקוו שמראה לא מאובת מידי. בתחילת השיעור ראשון חילקתי מבחן. בזבזתי קצת זמן על תיקונים קלים של "אבל". בדיעבד צריך לתת לזה מקום אחרי השיעור :תלמדים מפנמים תשובות נכונות. בשיעור הראשון חזרנו על חומר המבחן. נתתי מקום לתלמידים עם רמת חשיבה יותר גבוה: פיתחנו נוסחת מהירות גוף נופל אנחית כפונקציה גובה נפילה. מקוו שיש מגא ראשונית עם אורן (ילד מחונן עם סבה פרופסור לפיזיקה). עד היום הרגשתי זלזול עם תוצאה במבחן. מבין די טוב מקום שהו נימצא. יש שתי תלמידים המתלוננים שאין להם זמן :
לרחל יש תינוק חדש בבית ובן מתעמן בכדורסל ואין לו זמן "לינשום". בן בפירוש יכול ללמוד פיזיקה. אדבר על זה עם ההורים. רק שלא לגרום נזק.
תגובה 1:
אני שמח שהקדשת זמן לדון בתוצאות המבחן. חלוקת המבחן בתחילה השיעור הראשון היא פעולה טובה אם אכן מצליחים לעסוק במבחן עצמו ולא בכל מיני סוגים של "חשבונאות" פרטית של תלמידים (למה הורדת לי כך וכך נקודות וכו").
הרעיון לשוחח עם הורי התלמידים המתלוננים על חוסר זמן הוא מבורך. כשאנחנו בכיתה אנחנו רואים את התלמידים יותר ככאלה שצריכים ללמוד אבל ייתכן ויש בעיות שאיננו מודעים להם. ייתכן ותלונתם של התלמידים נובעת סתם מעצלנות אבל ייתכן שקיימת מצוקה אמיתית.
המשך מוצלח.
יורם
הוסף רשומת תגובה